ביום שלישי גשום אחד, לפני שלוש שנים בדיוק, מצאתי את עצמי יושבת על כרית המדיטציה שלי, מנסה נואשות להשקיט את כאוס המחשבות. הייתי אמורה להרגיש רגועה, מחוברת לעצמי, אבל במקום זה הרגשתי רק תסכול הולך וגובר. כאילו ככל שניסיתי יותר, המחשבות רעשו חזק יותר. לרגע תהיתי – האם המדיטציה הזאת בכלל עובדת? או שאני פשוט גרועה בלהיות רגועה?
האמת היא, שהמדיטציה, שהפכה לפופולרית כל כך בשנים האחרונות, היא לא תרופת פלא אחת שמתאימה לכולם. עבור חלקנו, היא יכולה להיות מפתח לשלווה פנימית, אבל עבור אחרים, היא עלולה דווקא לפתוח דלתות נסתרות לכאב וחרדה.
אז למה בעצם מדיטציה לפעמים מזיקה? זה פשוט – המוח שלנו הוא מכונה מורכבת להפליא. מדיטציה, במובנים מסוימים, היא כמו ניתוח לב פתוח לנפש. אם לא עושים אותה נכון, או אם לא מוכנים להתמודד עם מה שעולה, זה עלול להחמיר את המצב.
שמעתי את הפודקאסט של ד"ר דן סיגל, נוירולוג ופסיכיאטר מדהים, והוא הסביר את זה בצורה כל כך ברורה. הוא דיבר על האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח שלנו, שאחראי על תגובות הפחד. כשאנחנו בלחץ מתמשך, האמיגדלה הופכת לרגישה מדי, וכל גירוי קטן עלול לגרום לתגובה חריפה.
מדיטציה, במקרים מסוימים, יכולה להציף אותנו ברגשות חזקים שאנחנו לא מוכנים להתמודד איתם. זה יכול להיות כמו לפתוח סכר שהיה סגור במשך שנים.
אבל שימו לב – לא כדאי להפסיק מדיטציה לגמרי בגלל זה! במקום זאת, כדאי להתאים את הגישה.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם אני עושה את זה נכון? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.
אז מה אפשר לעשות? הנה כמה טיפים קטנים שהצילו אותי:
- התחילו בקטן: אל תנסו לשבת שעה במדיטציה אם אתם מתחילים. חמש דקות יכולות להיות התחלה מצוינת. זוכרים את האמרה הישנה: "גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד"?
- תרגלו מיינדפולנס בחיי היומיום: אל תגבילו את המדיטציה לכרית. נסו להיות מודעים לרגע הנוכחי גם כשאתם שותים קפה, מצחצחים שיניים, או הולכים ברחוב.
- בחרו טכניקה שמתאימה לכם: יש סוגים רבים של מדיטציה – מדיטציית נשימה, מדיטציית מנטרה, מדיטציית הליכה. נסו כמה סוגים עד שתמצאו את מה שמרגיש לכם נכון. אני אישית התחברתי למדיטציית גוף-תודעה (Body Scan).
- הקשיבו לגוף שלכם: אם אתם מרגישים לא בנוח, עצרו. אל תכריחו את עצמכם לעשות משהו שגורם לכם להרגיש רע.
אסור לעשות את זה! טעות נפוצה היא לחשוב שמדיטציה צריכה להיות חוויה מושלמת ורגועה. זה לא תמיד נכון. לפעמים רגשות לא נעימים עולים, וזה בסדר. המטרה היא לא לברוח מהם, אלא להתבונן בהם בלי שיפוטיות.
דודה רחל שלי, אישה חכמה מאוד, תמיד אומרת: "רגשות הם כמו סערה. הם עוצמתיים, אבל הם תמיד חולפים."
שאלות מהקהל (בדויות, אבל רלוונטיות):
- אבי מחיפה שואל: אני מנסה למדוט כבר חודש, אבל המחשבות לא מפסיקות! מה לעשות?
תשובה: זה נורמלי לחלוטין! המטרה היא לא להפסיק לחשוב, אלא ללמוד להתבונן במחשבות בלי להיסחף. דמיין שהמחשבות הן עלים על זרם נחל. אתה יכול להתבונן בהם חולפים מבלי להיצמד אליהם.
- שירה מתל אביב שואלת: אני מרגישה חרדה בזמן המדיטציה. זה אומר שזה לא בשבילי?
תשובה: לא בהכרח. זה יכול להיות סימן שאת מתמודדת עם רגשות קשים. כדאי לנסות למדוט עם מורה מוסמך או מטפל שיכול לעזור לך לעבד את הרגשות האלה.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה.
החודש הקרוב אני מתכננת לנסות לשלב תרגילי נשימה עמוקה לפני המדיטציה, כדי להרגיע את מערכת העצבים. אעדכן כאן בהמשך...
אולי בפעם הבאה ניגע בטכניקות הרפיה אחרות שיכולות לעזור במצבי חרדה.
זכרו, הנוכחות המלאה היא מתנה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו בכל רגע, לא רק בזמן המדיטציה.
