ביום שלישי שעבר, בזמן שעמדתי בתור האינסופי בסופר, חיכיתי לרגע שבו אוכל לשלם ופשוט לברוח משם, פתאום הרגשתי את זה מגיע. לחץ בחזה, קצב לב מואץ, והמחשבה האחת הזו: "אני לא יכולה יותר". זה היה רגע קלאסי של הצפה רגשית, והפעם, במקום לברוח ממנו או להילחם בו, החלטתי לנסות משהו אחר.

אולי גם אתם מכירים את הרגעים האלה. רגעים שבהם נדמה שהרגשות משתלטים עלינו, הופכים לסערה שמאיימת לטרוף הכל. אבל מה אם הייתי אומרת לכם שיש כלי עתיק, פשוט יחסית, שיכול לעזור לנו לנווט את הסערה הזו, למצוא בה נקודת יציבות, ואפילו לצמוח ממנה?

קוראים לו RAIN.

כן, כמו גשם. וזה לא סתם שם מוצלח. כמו שהגשם מנקה את האוויר, RAIN יכול לנקות את המחשבות שלנו, לאפשר לנו לראות בבהירות רבה יותר.

אז מה זה בעצם RAIN? זו טכניקה מדיטטיבית, ששורשיה במסורת הבודהיסטית, שמסייעת לנו להתמודד עם רגשות מציפים. זהו קיצור של ארבעה שלבים:

• R - Recognize (זיהוי): שימו לב מה קורה בתוככם.
• A - Allow (אישור): תאפשרו לרגש להיות שם, בלי להילחם בו.
• I - Investigate (חקירה): חקרו את הרגש בעדינות, בסקרנות.
• N - Nurture (טיפוח): טפחו את עצמכם בחמלה.

נשמע פשוט, נכון? אבל כמו כל דבר, האתגר הוא ביישום. בואו נצלול פנימה.

1. Recognize - זיהוי: עצרו לרגע ותשימו לב

מה קורה עכשיו בגוף שלכם? האם אתם מרגישים לחץ בכתפיים? כאב בטן? קצב לב מוגבר? המטרה בשלב הזה היא פשוט לשים לב, לתת שם למה שאתם חווים. "אני מרגיש חרדה", "אני מרגישה כעס", "אני מרגיש תסכול". זה כמו להדליק פנס בחדר חשוך. ברגע שאנחנו מזהים את הרגש, הוא כבר לא חשוך ומאיים כמו קודם.

למה זה חשוב כל כך? ובכן, הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין הוא שהרגשות שלנו הם לא אויבים. הם חלק מהחוויה האנושית שלנו. הם מנסים להגיד לנו משהו. הם יכולים להיות כמו גלאי עשן בבית. האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח שלנו, מופעלת כשאנחנו מרגישים מאוימים. לפעמים, במצבי לחץ מתמשך, הגלאי הזה הופך רגיש מדי, ומתחיל לצלצל גם כשאין באמת סכנה. זיהוי הרגש מאפשר לנו להעריך מחדש את המצב, לבדוק אם הגלאי מצלצל בצדק או סתם השתגע.

2. Allow - אישור: תנו לזה להיות

זה אולי השלב הכי קשה. אנחנו כל כך רגילים להילחם ברגשות שלנו, לדחוף אותם הצידה, להדחיק אותם. אבל מה אם היינו פשוט נותנים להם להיות שם? כמו שנותנים לענן לחלוף בשמיים.

"אבל איך אפשר לתת לחרדה להיות שם?" אתם שואלים. "זה מרגיש נורא!"

ואתם צודקים. זה מרגיש נורא. אבל המאבק ברגש רק מחמיר אותו. זה כמו להילחם בסערה. ככל שתנסו לעצור אותה, כך היא תתחזק. במקום זאת, נסו לנשום עמוק, להרפות מהמאבק, ולתת לרגש להיות שם, בלי לשפוט אותו, בלי לנסות לשנות אותו.

זוכרים את התור בסופר? ברגע שהפסקתי להילחם בלחץ, פשוט הרשיתי לו להיות שם, הוא התחיל לדעוך. זה לא קרה מיד, אבל לאט לאט הוא התחיל להתפוגג.

3. Investigate - חקירה: סקרנות במקום שיפוטיות

אחרי שאפשרנו לרגש להיות שם, אנחנו יכולים להתחיל לחקור אותו. אבל לא בצורה שיפוטית, אלא בסקרנות, כמו מדען שמסתכל על תופעה חדשה.

איפה בגוף אני מרגיש את הרגש הזה? מה הוא מזכיר לי? אילו מחשבות מתלוות אליו?

לדוגמה, אם אתם מרגישים כעס, נסו לשאול את עצמכם: "מה מפעיל את הכעס הזה? מה הפחד שעומד מאחוריו?"

פעם שמעתי בפודקאסט של טארה בראך (ממליצה בחום!) שהכעס הוא כמו שומר סף. הוא מגן עלינו מפני פגיעה. אבל לפעמים השומר הזה טועה, ומגיב גם כשאין באמת סכנה. חקירה של הכעס יכולה לעזור לנו להבין מה השומר הזה מנסה להגן עליו, ואולי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם הפגיעה.

4. Nurture - טיפוח: חמלה עצמית היא המפתח

השלב האחרון הוא טיפוח. איך אנחנו יכולים לדאוג לעצמנו ברגעים האלה?

אולי זה אומר לתת לעצמנו חיבוק, להגיד לעצמנו מילים טובות, להזכיר לעצמנו שאנחנו לא לבד. אולי זה אומר לעשות משהו שמרגיע אותנו, כמו לשתות כוס תה, לצאת לטבע, או פשוט לנוח.

זוכרים את הדודה שרה עם הסבון המוזר? היא תמיד הייתה אומרת: "תדאגי לעצמך, ילדה. את הכי חשובה". לקח לי שנים להבין כמה היא צדקה.

חמלה עצמית היא לא פינוק. היא הכרח. היא הדלק שמניע אותנו קדימה. היא האמונה שאנחנו ראויים לאהבה, גם ברגעים הכי קשים שלנו.

אסור לעשות את זה! (טעות נפוצה): להפוך את RAIN לרשימת משימות

אל תנסו "לסיים" את RAIN. זו לא רשימת משימות. זה תהליך. הוא יכול לקחת דקה, הוא יכול לקחת שעה. העיקר הוא להיות נוכחים, להיות קשובים, להיות עדינים עם עצמכם.

שאלות מהקהל (בדויות, אבל רלוונטיות):

• "אני מנסה RAIN, אבל זה לא עובד! אני עדיין מרגישה חרדה!" - אל תצפו לתוצאות מיידיות. זה תהליך שלוקח זמן ותרגול. תהיו סבלניים עם עצמכם.
• "מה אם אני מרגישה שאני לא ראויה לחמלה עצמית?" - זה סימן שאתם הכי זקוקים לה! תתחילו בקטן. תגידו לעצמכם משהו טוב אחד. תתחבקו. תזכרו שכולנו עושים טעויות.
• "האם RAIN מתאים לכל רגש?" - כן, אבל חשוב להיות זהירים. אם אתם חווים טראומה או מצוקה נפשית קשה, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית.

אני עדיין לומדת. כל יום הוא שיעור חדש. אני עדיין מתקשה לאפשר לעצמי להיות חלשה, לפעמים קשה לי לזכור את הכלים האלה ברגע האמת, אבל אני משתדלת. ואני מאמינה שגם אתם יכולים.

השבוע אני מתכננת לנסות להשתמש ב-RAIN גם ברגעים קטנים יותר, כמו כשמישהו מעצבן אותי בפקק או כשהילדים רבים. נראה אם זה יעזור לי לשמור על קור רוח.

אולי בפעם הבאה נדבר על איך לבנות שגרה יומית שתומכת ברווחה נפשית. מה דעתכם?