ביום שלישי שעבר, בזמן שעמדתי בתור לקפה ב"קפה גרג" בקניון עזריאלי, פתאום צליל של נפילה חזקה גרם לי לקפוא במקום. לרגע אחד, חזרתי לשירות הצבאי שלי, לאירוע שהדחקתי במשך שנים. זה היה רק מגש שנפל, אבל הגוף שלי לא ידע את זה.

כמה מכם חוו אירוע דומה? משהו קטן, שגרתי, שמעורר תגובה עצומה, לא פרופורציונלית?

אולי אתם חושבים, "אני בסדר, זה רק זיכרון רע." אבל האמת היא ש-PTSD לא מטופל יכול להיות כמו רעל שמשפיע על כל תחומי החיים, שנים אחרי שהסערה הראשונית שככה. בואו נצלול פנימה.

מה קורה לנו בגוף ובנפש כשהטראומה משתלטת?

PTSD (Post-Traumatic Stress Disorder) הוא לא רק "פלאשבקים". הוא שינוי עמוק באופן שבו המוח שלנו תופס את העולם. תחשבו על האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח, שהתפקיד שלו הוא להתריע על סכנה. אחרי טראומה, גלאי העשן הזה הופך לרגיש מדי. הוא מצפצף גם כשאין אש, רק ריח קלוש של עשן.

האמיגדלה, כך גיליתי בספר "הגוף זוכר הכל" של בסל ואן דר קולק (מומלץ!), משפיעה ישירות על תגובת ה"הילחם או ברח" שלנו. כשהיא מופעלת יתר על המידה, אנחנו נמצאים במצב של דריכות מתמדת, מוכנים לקפוץ בכל רגע.

זו לא חולשה, זו תגובה ביולוגית.

אבל כמו כל מערכת, אפשר לכוונן אותה מחדש. ממש כמו שהבודהיזם מלמד אותנו להסתכל על המחשבות שלנו כמו עלים שצפים בנהר, בלי להיסחף איתם, מדעי המוח מראים לנו שהמוח שלנו גמיש – יש לו יכולת מופלאה להשתנות ולהתרפא, תהליך שנקרא נוירופלסטיות.

הסכנה האמיתית: חיים מצומצמים

PTSD לא מטופל יכול להוביל לניתוק רגשי, קשיים ביצירת קשרים אינטימיים, דיכאון, חרדה, ובמקרים קיצוניים, אפילו מחשבות אובדניות. הוא יכול להפוך אותנו לצל של עצמנו, לחיות בעולם מצומצם, מתוך פחד מתמיד ממה שעלול לקרות.

אבל אסור להרים ידיים!

פעם חשבתי שלהתמודד עם הטראומה זה כמו לפתוח תיבת פנדורה – עדיף להשאיר אותה סגורה. אבל אז הבנתי שהתיבה כבר פתוחה. השאלה היא האם אני בוחר לצלול פנימה ולנסות להבין את מה שיש שם, או להמשיך לחיות בפחד.

"הפרוטוקול שמראה תוצאות תוך 4 שבועות": האם זה באמת אפשרי?

אז מה לגבי אותו "פרוטוקול" מבטיח? האמת היא שאין קסמים. אין תרופת פלא שתעלים את הכאב בין לילה. כל מי שמבטיח לכם אחרת – כנראה מנסה למכור לכם משהו.

אבל יש תקווה.

מחקרים מראים ששילוב של טיפול פסיכולוגי (כמו CBT, EMDR או טיפול ממוקד טראומה) עם תרגול מיינדפולנס יכול להביא לשיפור משמעותי בתסמינים של PTSD. מיינדפולנס, אותו תרגול של להיות נוכחים ברגע הזה, בלי לשפוט, עוזר לנו ליצור מרחק בין עצמנו לבין הזיכרונות הטראומטיים.

עובדה מעניינת: מחקרים הראו שאנשים שמתרגלים מיינדפולנס באופן קבוע מראים פעילות מופחתת באמיגדלה. גלאי העשן מתחיל להירגע.

טיפים מעשיים להתחלה (עכשיו!)

1. נשימה: קחו כמה נשימות עמוקות. שאפו לאט דרך האף, החזיקו לרגע, ונשפו לאט דרך הפה. שימו לב לתחושות בגוף. זה נשמע פשוט, אבל זה יכול לעשות פלאים להורדת מפלס החרדה.

2. מיינדפולנס של 5 דקות: עצמו עיניים ושימו לב לחמישה דברים שאתם יכולים לראות, ארבעה דברים שאתם יכולים לגעת בהם, שלושה דברים שאתם יכולים לשמוע, שני דברים שאתם יכולים להריח, ודבר אחד שאתם יכולים לטעום.

3. כתבו יומן: כתבו על הרגשות שלכם, בלי לצנזר. זה יכול לעזור לכם לעבד את החוויות שלכם ולהבין מה מעורר את התגובות שלכם.

4. תנועה: צאו להליכה, תרקדו, תעשו יוגה. תנועה עוזרת לשחרר מתח מהגוף.

5. דברו: אל תתביישו לבקש עזרה. דברו עם חבר, בן משפחה, או מטפל מוסמך.

מיתוס נפוץ: "צריך לשכוח מהטראומה כדי להחלים."

זו טעות! הניסיון לשכוח רק מחזק את הכוח שלה. ההחלמה האמיתית מגיעה כשמקבלים את הטראומה כחלק מהסיפור שלנו, לומדים לחיות איתה בשלום, ולא נותנים לה להגדיר אותנו.

שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם אני אצליח להרגיש נורמלי שוב? האם אני אהיה מאושר שוב? כן, אתם יכולים. אבל זה דורש עבודה, סבלנות, וחמלה עצמית.

אסור לעשות את זה! אל תבודדו את עצמכם. הניתוק הוא אחד הגורמים העיקריים שמחריפים את התסמינים של PTSD. צרו קשרים, הישארו פעילים, תזכרו שאתם לא לבד.

שאלות מהקהל (בדויות, אבל רלוונטיות):

• רונית מפתח תקווה שואלת: "אני מתביישת לדבר על הטראומה שעברתי. מה לעשות?" – רונית, את לא צריכה לספר הכל לכולם. תמצאי אדם אחד שאת סומכת עליו, מישהו שירגיש לך בטוח, ותתחילי לאט לאט.
• דניאל מירושלים שואל: "אני מרגיש שאני כל הזמן על קצה המזלג. איך אני יכול להירגע?" – דניאל, תנסה את תרגילי הנשימה שהזכרתי. תוריד אפליקציית מיינדפולנס. תן לעצמך רגעים קטנים של שקט במהלך היום.

מחשבות לסיום… (ולא סגורות מדי)

אני עדיין לומד. אני עדיין מתמודד. יש ימים טובים ויש ימים פחות טובים. אבל אני יודע דבר אחד בוודאות: יש לי את הכוח להשפיע על איך שאני מגיב לטראומה. אני לא קורבן, אני ניצול.

החודש הקרוב אני מתכנן לנסות סדנת יוגה ממוקדת טראומה. שמעתי עליה דברים טובים, ואני סקרן לראות אם זה יכול לעזור לי להתחבר לגוף שלי מחדש. אעדכן כאן בהמשך…

אולי בפעם הבאה ניגע בשאלה איך PTSD משפיע על מערכות יחסים.

אז… איך אתם מרגישים ברגע זה?