ביום רביעי שעבר, כשניסיתי להבין איך להפעיל את המכונת כביסה החדשה (עדיין מאתגר אחרי חודשיים!), קלטתי את סבתא שושנה, בת 87, עושה טנגו ספונטני עם המטאטא. כן, טנגו. עם מטאטא. זה גרם לי לחשוב – מה לעזאזל אנחנו עושים לא נכון בכל מה שקשור לכושר ואריכות ימים?
האם באמת הריצה המטורפת על ההליכון או הרמת המשקולות הכבדים היא הדרך היחידה לחיות יותר ובריא? האם יש משהו יותר עמוק, אולי אפילו פשוט, שאנחנו מפספסים?
תנועה זה חיים, אבל איזה תנועה?
כולנו יודעים שפעילות גופנית חשובה. אנחנו שומעים את זה כל הזמן. אבל מה אם מה שאנחנו עושים בפועל, בחדרי הכושר הממוזגים והמפוארים, הוא רחוק מהתנועה הטבעית שהגוף שלנו באמת צריך?
מסתבר שהתשובה טמונה במה שנקרא "תרגול קוגניטיבי-מוטורי". מה זה אומר? במילים פשוטות, זה אומר להפעיל את הגוף והמוח בו זמנית, בתנועות מגוונות ומאתגרות. תחשבו על זה רגע – קשישים בני 80+ באוקינאווה, שעדיין מטפסים על עצים ודגים בים, או אנשי הרי הקווקז, שרוקדים ושותים יין עד גיל מאה. הם לא עושים אירובי על מכשירים. הם פשוט זזים, חיים ומתקשרים עם הסביבה שלהם.
אז למה תרגול קוגניטיבי-מוטורי עדיף?
כי הוא משלב תנועה עם חשיבה, פתרון בעיות, וקואורדינציה. זה לא רק שריפת קלוריות, זה חידוד המוח ויצירת קשרים חדשים בין הנוירונים.
שמעתי את ד"ר קרוליין ליף, מומחית למדעי המוח, בפודקאסט שלה, אומרת משהו שגרם לי לצמרמורת: "המוח שלנו משגשג כשהוא מאותגר. כשאנחנו עושים את אותה פעולה שוב ושוב, אנחנו בעצם מדכאים את היכולת שלו לגדול ולהתפתח".
הנה כמה דוגמאות פשוטות לתרגול קוגניטיבי-מוטורי:
- ריקוד: לא משנה איזה סגנון, ריקוד דורש תיאום, זיכרון של צעדים, ואימפרוביזציה.
- אומנויות לחימה: טאי צ'י, קונג פו, ג'ודו - כולם משלבים תנועה, חשיבה אסטרטגית, וריכוז.
- טיפוס: טיפוס על קיר או על סלעים דורש פתרון בעיות, תכנון מסלול, ושליטה בגוף.
- ג'אגלינג: כן, ג'אגלינג! זה הרבה יותר מכיף - זה משפר את הקואורדינציה, הריכוז, והיכולת ללמוד דברים חדשים.
מיתוס ה"מתיחות החיוניות": האם חתולים עושים מתיחות סטטיות לפני שהם רודפים אחרי עכבר?
אנחנו שבויים בתפיסה שאומרת שאנחנו צריכים לעשות מתיחות מורכבות לפני כל פעילות גופנית. אבל האם חיות עושות את זה? ראיתם פעם אריה עושה מתיחות סטטיות לפני שהוא יוצא לציד? התשובה היא לא.
מה שהן כן עושות זה תנועות דינמיות, אינטואיטיביות, שנועדו להכין את הגוף לתנועה. תחשבו על חתול שמתמתח – הוא לא מחזיק את המתיחה במשך 30 שניות, הוא זז, מתפתל, ומקשיב לגוף שלו.
טעות נפוצה: להתעלם מהגוף.
אנחנו כל כך רגילים לקבל הוראות חיצוניות – מהמאמן, מהסרטון ביוטיוב, מהאפליקציה בטלפון – שאנחנו שוכחים להקשיב לגוף שלנו. אנחנו מנסים לדחוף את עצמנו מעבר לגבולות שלנו, במקום לעבוד איתו.
אז בפעם הבאה שאתם מתכוננים לפעילות גופנית, נסו לשכוח מכל מה שלמדתם. פשוט תתחילו לזוז, להקשיב לגוף שלכם, ותנו לו להוביל אתכם.
תיבת שאלות מהקהל (בדיוניות לחלוטין, אבל אולי רלוונטיות)
רונית מרמת גן שואלת: "אני שונאת חדרי כושר. מה אני יכולה לעשות במקום?"
תשובה: מצוין! חדרי כושר הם לא חובה. צאו החוצה, טיילו בטבע, רקדו בסלון, שחקו עם הילדים, למדו תנועות של חיות. העיקר שתזוזו ותיהנו.
יוסי מחולון שואל: "אני כבר בן 50, זה לא מאוחר מדי להתחיל?"
תשובה: אף פעם לא מאוחר מדי! תתחילו לאט, תקשיבו לגוף שלכם, ותמצאו פעילות שאתם אוהבים.
מירי מקיבוץ דן שואלת: "אני מפחדת להיפצע. מה לעשות?"
תשובה: תתחילו עם פעילות בעצימות נמוכה, תעבדו עם מאמן מוסמך, ותקשיבו לגוף שלכם. אל תנסו לעשות יותר מדי מהר מדי.
אז מה עכשיו? טנגו עם המטאטא?
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה. אני מודה, הריצה היומית שלי על ההליכון כבר לא נראית לי מלהיבה כמו פעם. אולי סבתא שושנה צדקה כל הזמן.
החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר תנועות טבעיות בחיי – יותר הליכה בטבע, יותר ריקוד בסלון, ואולי אפילו קצת ג'אגלינג (אחרי שאצפה בכמה סרטונים ביוטיוב).
אני מזמין אתכם לנסות משהו דומה – פשוט תזוזו, תתחברו לגוף שלכם, ותראו מה קורה. אולי בפעם הבאה נדבר על איך תנועות "פרימיטיביות" כמו זחילה יכולות להיות ה"הייטק" של הבריאות והכושר. ואולי גם ננסה ללמד את סבתא שושנה טנגו אמיתי.
