ביום שלישי שעבר, בזמן שהכנתי חביתה (שרופה, כרגיל) גיליתי משהו מטלטל. ממש טלטל לי את הביצים (סליחה, הייתי חייב). הסתכלתי על הבקבוק רוטב סויה קיקומן שלי ופתאום זה היכה בי: זה לא הסושי! זה משהו הרבה יותר עמוק, משהו שקשור לאיך שהיפנים חושבים על אוכל ועל הגוף שלהם.
אז, מה הסוד לאריכות ימים יפנית? בואו נצלול פנימה, בלי מסכות, ובלי להתבייש לשאול את השאלות הקשות.
הפסיקו לספור קלוריות, התחילו להקשיב לגוף שלכם
שנים שמענו שספירת קלוריות היא המפתח לגוף חטוב ובריא. שטויות במיץ עגבניות! (סליחה, אני קצת רעב). ספירת קלוריות מתעלמת לחלוטין מהאיכות של האוכל שאנחנו מכניסים לגוף. זה כמו למלא מכונית פורשה בדלק 95 – היא תיסע, אבל לא כמו שהיא צריכה.
היפנים, לעומת זאת, מתמקדים באיכות. הם אוכלים מזון מלא, לא מעובד, עשיר בחומרים מזינים, ויטמינים ומינרלים. תחשבו על זה: הם אוכלים הרבה ירקות מותססים (כמו קימצ'י), אצות (נורי, וואקמה), דגים טריים (לא מטוגנים בשמן עמוק, כן?), ומעט מאוד מזון מעובד.
אנקדוטה קטנה: לפני כמה שנים הייתי בסדנת בישול יפנית. השף, איש מבוגר וחייכן, אמר לי משהו שתמיד אזכור: "האוכל הוא תרופה, והתרופה היא אוכל. צריך להתייחס לזה בכבוד". זה שינה את הדרך שבה אני רואה את מה שאני מכניס לפה.
הקסם של המיקרוביום
אוקיי, אני הולך קצת להשתמש במילים מפוצצות, אז תסלחו לי. אבל זה חשוב: המיקרוביום שלנו, אוסף הטריליונים של חיידקים שחיים במעיים שלנו, משפיע על הכל – מהמצב רוח שלנו ועד למערכת החיסונית שלנו. והתזונה שלנו משפיעה ישירות על המיקרוביום.
תזונה יפנית מסורתית, עשירה בסיבים, ירקות מותססים וחומצות שומן אומגה 3, מטפחת מיקרוביום בריא ומאוזן. לעומת זאת, תזונה מערבית טיפוסית, עשירה בסוכר, שומן מעובד ומזון מהיר, פוגעת במיקרוביום ומגבירה דלקות בגוף.
ציטוט מעניין: מחקר שפורסם בכתב העת "Nature" מצא שאנשים עם מיקרוביום מגוון יותר חיים יותר זמן וסובלים פחות ממחלות כרוניות. אתם שומעים את זה? מחקר!
מיתוס הסושי (והאורז הלבן)
אוקיי, חייבים לדבר על זה. נכון, סושי טעים ובריא יחסית, אבל הוא לא הסיבה היחידה שאנשים ביפן חיים יותר. וכן, היפנים אוכלים הרבה אורז לבן, שהוא פחות בריא מאורז מלא. אבל הם אוכלים אותו במתינות, כחלק מארוחה מאוזנת שכוללת הרבה ירקות, דגים ומרקים.
הסוד הוא באיזון. הם לא אוכלים רק פחמימות ריקות, אלא משלבים אותן עם חלבון, שומן בריא וסיבים תזונתיים. זה משהו שאנחנו, הישראלים, צריכים ללמוד.
אסור לעשות את זה! אל תאכלו סושי כל יום בתור תירוץ לאכול בריא! כן, יש שם דגים ואצות, אבל יש גם הרבה אורז לבן (שמעלה את רמת הסוכר בדם) ורטבים עתירי סוכר ומלח.
שאלות מהקהל (בדויות, אבל רלוונטיות)
אורנה מפתח תקווה שואלת: "אני שומעת כל הזמן על ירקות מותססים. מה זה בכלל ואיפה משיגים?"
אורנה, ירקות מותססים הם ירקות שעברו תהליך תסיסה, שבו חיידקים טובים אוכלים את הסוכר שבירקות ויוצרים חומצה לקטית. זה יוצר טעם חמצמץ ומשפר את העיכול. אפשר למצוא אותם בחנויות טבע, או להכין לבד (זה ממש קל!).
דניאל מבאר שבע שואל: "אני לא אוהב דגים. מה אני יכול לאכול במקום כדי לקבל אומגה 3?"
דניאל, אפשר לקבל אומגה 3 גם ממקורות צמחיים כמו זרעי צ'יה, זרעי פשתן ואגוזי מלך. אבל אם אתה ממש לא אוהב דגים, כדאי לשקול תוסף שמן דגים איכותי.
בואו נערער על האמת המקובלת
אני חייב לשאול – האם אנחנו באמת יודעים מה בריא לנו? כל הזמן משנים את ההמלצות, כל הזמן יש מחקרים סותרים. אני חושב שהגיע הזמן להתחיל להקשיב לגוף שלנו, להבין מה גורם לנו להרגיש טוב ומה לא.
זה לא אומר להתעלם מהמדע, אלא לקחת אותו בעירבון מוגבל ולשלב אותו עם האינטואיציה שלנו.
הניסוי שלי (וההמלצה שלכם)
אני מודה, אני עדיין רחוק מלהיות יפני. אבל אני מנסה. החודש אני מתכנן לעשות ניסוי: שבוע של ארוחות יפניות מסורתיות (בגרסה ישראלית, כמובן). אני הולך לאכול הרבה דגים, ירקות, מרקים ואצות, ולהימנע ממזון מעובד, סוכר וגלוטן.
אני מזמין אתכם להצטרף אלי! תנסו שבוע של תזונה מאוזנת, עשירה בחומרים מזינים, ותראו איך אתם מרגישים. תקשיבו לגוף שלכם, תשימו לב לשינויים במצב הרוח, ברמות האנרגיה ובאיכות השינה.
אולי בפעם הבאה נדבר על הקשר בין תזונה לאריכות ימים בקרב תרבויות אחרות. יש לי הרגשה שהסוד האמיתי לא נמצא רק בצלחת, אלא גם בראש ובנשמה.
