ביום שלישי שעבר, בזמן שעשיתי כביסה (כן, גם גורו כושר עושה כביסה), תפסתי את עצמי שוב עושה את אותה תנועה מקווצת כזאת עם הכתפיים. אתם יודעים, כאילו מנסה להוריד מהן איזה משא כבד. פתאום זה היכה בי – כמה הגוף שלנו סובל בשקט, וכמה אנחנו מתעלמים מהצעקות שלו.
אז מה הקשר בין כביסה להורמוני צעירות? הכל קשור לגישה שלנו לגוף, לדעתי. בואו נדבר על משהו שמערער את כל מה שלימדו אותנו על כושר – שחרור מיופסציאלי (Myofascial Release).
מה זה בכלל השחרור המוזר הזה?
שחרור מיופסציאלי, בתרגום חופשי, זה שיחרור של המתח ברקמת הפאשיה. הפאשיה היא רשת תלת-ממדית שמקיפה כל שריר, עצם, איבר – הכל! היא כמו חליפת גוף צמודה שמחזיקה אותנו ביחד. כשנוצרים בה קשרים והידבקויות, זה משפיע על הכל – מהיציבה ועד זרימת הדם.
עכשיו, למה זה קשור להורמוני צעירות? כי פאשיה בריאה מאפשרת תנועה חופשית ויעילה יותר. תנועה יעילה יותר משמעותה פחות מאמץ, פחות דלקתיות, ויותר אנרגיה זמינה לגוף לתקן את עצמו ולייצר הורמונים חיוניים כמו הורמון גדילה, טסטוסטרון (גם אצל נשים!), ואפילו דופמין – "הורמון האושר".
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר קלי סטארט, פיזיותרפיסט תותח, שהוא אמר משהו בסגנון: "הגוף שלך הוא כמו מכונית. אם הבלמים שלך דפוקים, לא משנה כמה כוח יש למנוע, אתה לא תגיע לשום מקום". הפאשיה היא הבלמים, חברים.
אז איך משחררים את הבלמים האלה?
- כדור טניס או לקרוס: הנשק הסודי שלי. מצאו נקודות רגישות (trigger points) בגוף – בדרך כלל בכתפיים, בגב העליון, או בישבן – ותנו לכדור לעשות את העבודה. לחצו בעדינות, נשמו עמוק, ותנו לגוף להרפות.
- גליל פאשיה: מכשיר מעולה לשחרור שטחים גדולים יותר, כמו הירכיים או השוקיים. גלגלו לאט, עצרו על נקודות רגישות, ונשמו.
- תנועה טבעית: שכחו מהמתיחות הסטטיות המשעממות. תנו לגוף שלכם לנוע כמו שהוא נועד – לזחול, להתכופף, להסתובב. חיקוי תנועות של חיות הוא התחלה מצוינת. תחשבו על חתול שמתמתח אחרי שינה ארוכה – זאת האינטליגנציה התנועתית שאנחנו צריכים לשאוף אליה.
אנקדוטה קטנה: ביקרתי פעם בכפר קטן באוקינאווה, יפן, שבו גרים כמה מהאנשים המבוגרים ביותר בעולם. שמתי לב שמשהו משותף לכולם – הם כל הזמן בתנועה. הם עובדים בגינה, הולכים ברגל, משחקים עם הילדים. הם לא עושים "אימונים", אבל הגוף שלהם חזק וגמיש בזכות התנועה הטבעית היומיומית.
רגע, מיתוס!
שמעתי הרבה אנשים אומרים: "אני גמיש, אני לא צריך שחרור מיופסציאלי". זה ממש לא נכון! גמישות היא רק חלק מהסיפור. אתם יכולים להיות מסוגלים לגעת באצבעות הרגליים, אבל אם הפאשיה שלכם דבוקה ומגבילה, אתם עדיין מוגבלים.
אסור לעשות את זה!
תפסיקו לרוץ על הליכון כמו אריה בכלוב! זה לא טבעי, זה לא יעיל, וזה עלול לגרום ליותר נזק מתועלת. תצאו לטבע, תרוצו על חול, תטפסו על עצים – תנו לגוף שלכם את הגירוי שהוא צריך כדי להתחזק ולהתגמש.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם שחרור מיופסציאלי יכול לרפא מחלות? אני לא רוצה להבטיח הבטחות שווא, אבל אני מאמין שלגוף יש כוחות ריפוי מדהימים. שחרור מיופסציאלי יכול לעזור לגוף לממש את הפוטנציאל הזה.
תיבת שאלות מהקהל (בדויה):
- שרון מחיפה שואלת: "כמה זמן אני צריכה לעשות שחרור מיופסציאלי?"
תשובה: כמה דקות ביום יכולות לעשות הבדל עצום. תקשיבו לגוף שלכם, ותעשו את מה שמרגיש לכם נכון.
- דניאל מתל אביב שואל: "זה כואב מדי! מה לעשות?"
תשובה: זה אמור להיות "כאב טוב", לא כאב חד. תפחיתו את הלחץ, ותנשמו עמוק. הכאב יפחת ככל שהפאשיה תשתחרר.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את העקרונות האלה בצורה הטובה ביותר בשגרת היומיום שלי. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב תנועה ספונטנית במשך 5 דקות כל שעה, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בתזונה והקשר שלה לפאשיה בריאה.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים תפוסים או מתוחים, אל תרוצו ישר למשככי כאבים. תנו לגוף שלכם הזדמנות להשתחרר, להתחדש, ולחזור לאיזון. מי יודע, אולי תגלו שאתם צעירים יותר ממה שחשבתם.
ניסוי תנועתי קטן:
שבו על הרצפה עם רגליים ישרות. נסו לגעת באצבעות הרגליים. שימו לב איפה אתם מרגישים את המתח. עכשיו, קחו כדור טניס, והניחו אותו מתחת לישבן שלכם. גלגלו בעדינות במשך 2-3 דקות. נסו שוב לגעת באצבעות הרגליים. מרגישים הבדל?
עכשיו לכו תעשו כביסה בתנועה!
אקונה מטטה! (סתם, לא קשור, אבל בא לי).
