ביום שלישי שעבר, כשחיכיתי בתור לקפה ב"קפה גרג" בשרונה מרקט (כן, אני יודע, קצת קלישאתי), ראיתי גבר בסביבות גיל 70 מרים שקיות קניות כאילו הן נוצות. לא שקיות נייר קלות, שקיות ניילון עמוסות בכל טוב של שוק. זה גרם לי לתהות: מה הסוד של האנשים האלה? איך הם מצליחים לשמור על כוח וחיוניות בגיל שבו רובנו נאבקים להרים את השלט של הטלוויזיה? התחלתי לחקור, והתשובה הפתיעה אותי.
אז מה הסוד? משקולות חופשיות. כן, שמעתם נכון. לא מכונות מתוחכמות בחדר כושר, לא תוכניות אימון מורכבות – פשוט משקולות חופשיות.
למה בעצם משקולות חופשיות? זה פשוט – הן מחייבות אותנו להשתמש בכל הגוף כדי לייצב את עצמנו. זה לא רק עניין של הרמת משקל, זה עניין של תיאום, שיווי משקל והפעלת שרירים קטנים ועמוקים שרובנו אפילו לא יודעים שקיימים. זה כמו לנגן על פסנתר – לא רק לחיצה על הקלידים, אלא תיאום מושלם בין כל האצבעות.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה (מומלץ בחום, דרך אגב) שהוא דיבר על מחקרים שמראים איך הרמת משקולות חופשיות מגבירה את ייצור ההורמונים החיוניים לגוף, כמו טסטוסטרון והורמון גדילה. הופתעתי לגלות שזה לא רק עניין של כוח – זה עניין של בריאות מטבולית, שיפור מצב הרוח ואפילו שינה טובה יותר.
עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים: "אבל זה מסוכן! אני עלול להיפצע!" וזה נכון, יש פה סיכון. אבל שימו לב – לא כדאי להתחיל ישר עם משקלים כבדים מדי, או לנסות להרים משקלים בלי טכניקה נכונה, כי זה יכול לגרום לפציעות מיותרות. תמיד כדאי להתחיל ממשקל קל, ולהתמקד בטכניקה. ואם אתם ממש לא בטוחים, אל תתביישו להתייעץ עם מאמן כושר מוסמך.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: "למה כל כך הרבה אנשים מתאמנים במכונות?" אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. לדעתי, זה נובע מהנוחות והנגישות של המכונות, וגם מהתחושה המדומה של ביטחון שהן מספקות. אבל האמת היא, שהגוף שלנו בנוי לתנועה טבעית, לא לתנועה מוגבלת ומכאנית.
הסוד היווני – מעבר לחדר הכושר
אבל רגע, הסיפור לא נגמר בחדר הכושר. חשבתם פעם למה אנשים בכפרים נידחים ביוון, או באוקינאווה שביפן, חיים עד גיל מופלג ונשארים פעילים פיזית? הם לא עושים אימונים מיוחדים – הם פשוט זזים. הם סוחבים מים, עובדים בשדות, מטפסים על הרים. הם משתמשים בגוף שלהם באופן טבעי, יומיומי, וזה מה ששומר אותם חזקים ובריאים.
אנקדוטה קטנה: פעם הייתי בטיול בהרי הפירינאים בספרד, וראיתי אישה בת 80 מטפסת על שביל תלול עם תיק גב כבד יותר משלי. שאלתי אותה איך היא עושה את זה, והיא צחקה ואמרה: "אני פשוט ממשיכה ללכת!"
וזה בדיוק העניין. אנחנו צריכים לחזור לבסיס, לתנועה הטבעית, לאינטואיציה הגופנית שלנו. במקום להתמקד במספר החזרות או במשקל שאנחנו מרימים, אנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו, להרגיש את התנועה, וליהנות ממנה.
אסור לעשות את זה!: אל תהפכו את זה לתחרות. תזכרו, המטרה היא לא להרים משקלים כבדים יותר מאחרים, אלא לשפר את הבריאות והחיוניות שלכם.
שאלה מהקהל (בדויה, אבל רלוונטית): "ענת מחיפה שואלת – אני מפחדת להתחיל להרים משקולות, אני מרגישה שאני לא מספיק חזקה. מה לעשות?"
תשובה: ענת, את לא לבד. הרבה אנשים מרגישים ככה בהתחלה. אבל תזכרי, כולם מתחילים ממקום כלשהו. תתחילי ממשקל קל, ותתמקדי בטכניקה נכונה. ואם את מרגישה לא בטוחה, תתייעצי עם מאמן כושר מוסמך.
העולם שלנו, הגוף שלנו
בואו נאמץ קצת מהגישה היוונית הזו. במקום להסתגר בחדרי כושר עם מכשירים משוכללים, בואו נצא החוצה, נרים אבנים, נסחוב שקיות מהשוק, נטפס על מדרגות. בואו נחזיר את התנועה הטבעית לחיינו, ונראה איך הגוף שלנו מתעורר לחיים.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה היוונית – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות להוסיף יותר תנועה טבעית לחיי היומיום שלי, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע ביתרונות של הליכה יחפה על הבריאות.
